<h1>ספר החינוך מצוה ת"ק</h1>
<h2>דף נא:</h2>
שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם, כלומר שלא נלך לקבוע דירתנו במצרים, ועל זה נאמר [דברים י"ז] ויי' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, ונכפלה המניעה בזה שלשה פעמים, אמרו זכרונם לברכה [מכילתא בשלח] בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב בארץ מצרים בשלשה חזרו ובשלשתן נענשו, ושלשה מקומות אלו אחד מהם הוא זה שזכרנו, והשני הוא [דברים כ"ח] בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד וגומר, והשלישי [שמות י"ד] כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגומר, ואף על פי שמן הנגלה שבו נראה שיהיה ספור באה הקבלה עליו שהוא מניעה. משרשי המצוה לפי שאנשי מצרים רעים וחטאים והאל ברוך הוא הוציאנו משם וגאלנו בחסדיו מידם לזכותינו ללכת בדרכי האמת, ורצה בטובו הגדול עלינו לבלתי נשוב עוד להטמא בתוכם כדי שלא נלמוד כפירותיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים אצל תורתנו השלימה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שלא העיר מצרים לבדה היא בכלל האיסור אלא אף בכל אסכנדריא אסור לשכון ומים אסכנדריא באורך ארבע מאות פרסה וברוחב ארבע מאות פרסה באיסור זה, ויתר פרטיה מבוארים. ונוהג איסור זה בכל זמן בזכרים ונקבות, ועובר על זה וקבע דירתו שם עבר על לאו זה, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה לפי שבשעת הכניסה מותר הוא, ובהשתקעו שם אין בו מעשה. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה שיראה לו שאם כבש מלך ישראל על פי בית דין ארץ מצרים שמותר יהיה לנו לשכון בה. ודברי פי חכם חן.
